פסק-דין בתיק ת"ק 001903/04

1.         ביום 6.2.03 בשעה 19:00 או בסמוך לכך רכש התובע במינימרקט יהושוע עוגת "רולדה גבינה חלבית" (להלן : "העוגה"), המיוצרת על ידי הנתבעת.

            לטענת התובע, הוא נגס מהעוגה בו ביום ומספר דקות לאחר מכן החל לחוש ברע. זמן קצר לאחר מכן נוצרו  פצעים על לשונו של התובע, פצעים אשר אובחנו כ"אפטה" בלשון.

            עוד טוען התובע כי סבל גם מכאבי בטן, בחילות, הקאות ושלשולים. בגין התחלואים הנ"ל קיבל התובע 23 ימי מחלה.

2.         התובע פנה למשרד הבריאות והתלונן על העוגה. העוגה נבדקה ביום 9.2.03 ונמצא כי קיימת בה כמות גבוהה של שמרים מעל המותר.

3.         הנתבעת לא התגוננה כנגד התביעה, ולפיכך ביום 12.5.04 ניתן פסק דין המחייבה בסכום של 6,881 ש"ח. פסק דין זה בוטל ביום 6.6.05 כנגד הפקדה בסך 1,500 ש"ח על ידי הנתבעת.

4.         ביום 23.8.05 התייצבו בפני הצדדים. התובע חזר על טענותיו ואילו הנתבעת העלתה מספר טענות, כפי שפורטו אף בכתב הגנתה : ראשית, חלקה הנתבעת על אחריותה למקרה וטענה כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין אכילת העוגה לבין התחלואים מהם סבל התובע לטענתו ; בנוסף, טענה הנתבעת כי לא הוכח באילו תנאים אוכסנה העוגה בחנות ממנה רכש התובע את המוצר ; וכן לא הוכחו התנאים בהם אוכסנה העוגה במשרד הבריאות, ולכן לא הוכח כי המוצר היה פגום בעת שיווקו לחנות.

            בנוסף ולחלופין,  טענה הנתבעת כי הנזקים הינם מופרכים ומוגזמים ולא נתמכו בראיה כלשהי.

            בתום הדיון, ולצרכי פשרה בלבד, הסכימה הנתבעת להכיר באחריותה השילוחית למוצר, והצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א', בהתחשב בכל הטענות אשר הועלו על ידי הצדדים.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי יש לפצות את התובע בסכום של 1,500 ש"ח.

            גירסתו של התובע לוקה בהגזמה, ואינה מצדיקה פיצוי בסך כ- 13,000 ש"ח כפי שנתבע על ידו. למעשה מדובר בתביעה בגין נזקי גוף וחובת ההוכחה על על התובע להוכיח את מרכיב האחריות והן את מרכיב הנזק.

            לעניין האחריות, התובע בחר שלא לתבוע את בעל המינימרקט בו רכש את העוגה ולכן לא ברור מתי נרכשה ובאילו תנאים עמדה העוגה עד למכירתה לתובע. לא די במכתב אשר צורף על ידי התובע, אשר נכתב כביכול על ידי בעל המינימרקט. לנתבעת לא ניתנה כל הזדמנות לחקור את עורך המסמך על תוכנו.

            בנוסף, וגם אם בעוגה בעת אכילתה אכן היתה כמות שמרים גבוהה מן המותר (ובעניין זה יש מקום לשקול את טענת הנתבעת כי קיים פער זמנים של שלושה ימים בין הרכישה לבין הבדיקה), עדיין לא הובאה כל ראיה כי דבר זה גורם לכאבי בטן, בחילות ושילשולים ומפתח "אפטה" בלשון.

            מדובר בטענה רפואית, והתובע לא תמך את תביעתו בחוות דעת כלשהי לעניין זה.

6.         בנוסף, וגם אם אקבל את הטענה כי העוגה היתה מקולקלת בעת רכישתה והיא זו שגרמה לכאבי הבטן ול"אפטה" בלשון, עדיין לא שוכנעתי כי דבר זה מצדיק 23 ימי מחלה.

            בדיון בפני אמר התובע כי ה"אפטה" היווה פגם אסטטי, אולם מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה, בה ה"אפטה" נראית ממוקמת באמצע הלשון בצידה השמאלי, לא שוכנעתי כי בדיבור רגיל ניתן היה להבחין בפגם זה.

7.         בנוסף, ממסמך קופת חולים מיום 8.2.03 עולה כי התובע התלונן במועד זה על בחילות והקאות במשך שלושה ימים, כל זאת שקנה את העוגה רק ביום 6.2.03 בערב, אך מאידך למרות ימי המחלה הרבים של התובע הוא מצא זמן לגשת למשרד הבריאות כבר ביום 9.2.03 ולמסור את העוגה לבדיקה, כמו גם לגשת חזרה למינימרקט ולהצטייד בחשבונית קבלה.

8.         ההפרזות באות לידי ביטוי גם בגובה הנזק הנטען בעבור הפסד השתכרות      (3,750 ש"ח). התובע לא צרף כל מסמך המעיד על עיסוקו ו/או הכנסתו הממוצעת החודשית ולא הוכיח כי באותו חודש נגרם לו הפסד הכנסה כלשהו. אין מדובר במרכיב אשר ביהמ"ש, ללא נתונים כלשהם, יכול להעריכם על דרך האמדנה.

9.         לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, ומאחר ולצרכי פשרה הנתבעת מוכנה היתה להכיר באחריותה למוצר, ובמוצר נמצאו ליקויים, כעולה ממסמך משרד הבריאות, אני קובעת כי לתובע ינתן פיצוי גלובלי על סך 1,500 ש"ח.

10.       לעניין הוצאות משפט, אין מקום לקבל את הסבריה של הנתבעת לגבי מחדלה להגשת כתב הגנה והתייצבות למשפט במועד המקורי שנקבע. בנוסף, הנתבעת לא השכילה לפנות למגשר, למרות שהתובע הסכים לכך.